בנסיעות שטח שלנו, לרוב בהגעה למכשול מאתגר – נצטרך את המכוון. מי שיעמוד מבחוץ ויהיה למעשה העיניים שלנו כששדה הראיה שלנו מצומצם עד לכדי בלתי אפשרי להבנה. בין אם זה בירידה מאתגרת או מעלה זוויתי.
המכוון יהיה האדם שעליו אנחנו הכי סומכים עליו בעולם בנקודת הזמן הזו, כי הוא יכול להיות הפער בין צליחה בטוחה לבין סוף מר.
–
כדי להיות מכוון טוב יותר וברור יותר, ובעיקר – מקצועי יותר, הוא צריך לעשות כמה פעולות שיגרמו לכם לבטוח בו:
- קודם כל, לצאת מהרכב ולסרוק את העליה/ירידה – הוא צריך לעשות אותה רגלית או לפחות להבין "מי נגד מי" בסיטואציה הזו ואיך אפשר להתגבר על המכשול בצורה הכי טובה שיש. הוא צריך לדעת ולהכיר כל סלע בעליה, כל בור. כל הצלבה שאליה ניתן להקלע ועוד.
- להחליט על הקו שבו יסע הרכב – הקו שהוא יקבע זה הקו בו הרכב ינוע לאורך העליה.
- להתמקם במקום שלא מסכן אותו – בעת הטיפוס של הרכב, יכולות לעוף אחורה אבנים או אבק, מה שיכול לפגוע במכוון. בנוסף, חשוב לשים לב שלא עומדים במקום של חלילה סכנה יגרום למצב של התהפכות הרכב על המכוון.
- אם זו ירידה – הוא יתמקם באמצע הירידה ובצד, איפה שאין סכנה.
- אם זו עליה – הוא יתמקם באמצע העליה, ברמה שהוא מצליח לראות את המכשול הקרוב, איפה הגלגלים יעלו וכמובן איפה שהנהג רואה ושומע אותו בצורה מיטבית.
- המכוון ישתמש גם בידיו וגם בקולו – הסבת תשומת ליבו של הנהג בכל האמצעים העומדים לרשותו, ידיים ודיבור. לא להסתמך על אמצעי הכוונה אחד!
- המכוון בחוץ ידאג להרחיק אנשים מהרכב – על המכוון לדאוג שלא ימצאו אנשים בסביבת הרכב כדי למנוע נזקים מיותרים.
- אם צריך, ישים המכוון סלעים ויעשה "עבודות מע"צ" – ובכך יקל על הטיפוס של הרכב, ולעיתים על הירידה.
- המכוון הוא העיינים של הנהג – זה ומאר שעליהם להיות מתואמים לחלוטין, לדעת שהם מדברים על אותו קו טיפוס/ירידה, אותו הילוך בגיר ובטרנספר, נעילות דיפרנציאל ועוד.
- המכוון צריך לוודא שהנהג מקשיב לו, שומע ורואה אותו – ואם ביקש הגה לאחד הצדדים, יותר או פחות גז אז לשים לב כי באמת הנהג מבצע.
וחשוב תמיד לזכור…
לכל עליה/ירידה יש מכוון אחד!
תמיד בקשו מכוון שאתם סומכים עליו, בלי לחשוש מ"לא נעים לי" וכ'ו!
תשתפרו בזה ואתם בדרך הבטוחה להיות המכוונים הטובים ביותר לחברים שלכם 😉