לחץ אוויר מתאים לנסיעה

הפחתת לחץ אוויר זה אולי הפעולה הכי חשובה שאנחנו עושים ברגע שאנחנו עוברים לשטח טרשי/חולי/בוצי/סלעי וכ'ו.

בארץ לחץ האוויר נמדד בPSI. יחידת המידה השניה הנפוצה היא BAR, אם כי היא לא נפוצה בארצנו.

בואו ונבין יחדיו מה הסיבה להפחתת האוויר ומה לחץ האוויר הרצוי והמיטבי.

צמיג פרוס = אחיזה טובה. יותר שטח פנים של הצמיג נוגע בקרקע/מכשול שאותו אנחנו צריכים לצלוח.

בעת הפחתת אוויר נתחשב בכמה פרמטרים – סוג הצמיג (חברה, חצי חצי או שטח מלא, חוזק הצמיג ועוד), הנקודה הנמוכה ברכב שלנו, משקל הרכב שלנו והכי חשוב – בשטח בו אנחנו מתכננים להתגלגל עם הג'יפ.

טיפוס סלעים – נקפיד להוריד לפחות (בממוצע) ל15Psi, לעיתים פחות. נצטרך להתחשב בפרמטרים המצויינים למעלה.

הצמיג "יחבק" את הסלע, יתפרס ויתפוס מקום רב יותר ומשמעותי יותר על המכשול. לעיתים, נצטרך לעשות הפחתת אוויר באמצע הטיול כיוון שלא הורדנו מספיק והצמיג לא אוחז ולא מביא את עצמו למצב של אחיזה מיטבית.

דיונה/חול ים – בנסיעה בתוואי של חול ים ודיונה, נרצה להוריד המון אוויר. ממש – לכמה שיותר. ולמה? בכדי שהצמיג יתפוס שטח הרבה יותר רחב ויתפרס על אדמת החול ובכך יספק אחיזה מירבית. יש להוסיף שהסיכוי לקרוע צמיג בחולות ים הוא מופחת, ולכן נוכל להוריד לפחות אוויר עם פחות חשש, לעומת סלעים.

בהתאם לסוג הג'אנט והצמיג נחליט לכמה אוויר להוריד, המלצת המערכת: בין 8-11Psi לפחות. אם נוריד יותר מידי ו"נשתולל" בנהיגה, נגיע למצב של פריקת צמיג – במצב הזה הצמיג מנתק מגע מהג'אנט וכל האוויר שהיה – בורח. מצב כזה פוגם גם בג'אנט וגם בצמיג שלנו. מה שנצטרך לעשות הוא להרים את הרכב על ג'ק/הייליפט ובעזרת כלים שונים תוכלו להחזירו למקום.

נסיעת שבילים – מילת המפתח שלנו בנסיעת שבילים היא איזון. אנחנו נרצה להביא את עצמנו ואת הרכב שלנו למצב מאוזן בו הוא לא סופג מהמורות קשוחות מהדרך הטרשית (והצמיג, שבנוי לכך – יספוג אותן) אך מצד שני לא נרצה להגיע למצב של פריקת צמיג או שחיקתו עקב נסיעה בלחץ אוויר מופחת.

לחץ אוויר הרצוי בממוצע: 20Psi.

נסיעה בשבילי בוץ – טוב, אז נסיעה בתוואי בוצי זה אחד הדברים שהכי חלוקים בדעתם בעולם השטח והג'יפים. אין החלטה חד משמעית או איזו דעה רווחת לגבי כמה אוויר צריך בנסיעה כזו.

יש הסוברים שאסור להוריד אוויר בכלל ויש הסוברים שכמה שפחות אוויר יעניק אחיזה מירבית (בדומה לנסיעה בחול ים).

אם הטיול הוא *שלוליות בוץ* ולא בוץ "דבק" יהיה עדיף לנסוע בכמות Psi דומה לנסיעת השבילים – כ20Psi, מאותן סיבות של נסיעת שבילים.

ומנגד, אם אנחנו מחליטים לצאת לטיול של בוץ קשוח ועצבני (שזה בכללי לא מומלץ, אבל זה נושא לכתבה אחרת ) יהיה עדיף להישאר בכמות אוויר גבוהה יותר, באיזור ה25 ואפילו 30 כדי לתת לצמיג "לחתוך" את דרכו דרך הבוץ האימתני אל אדמה קשיחה יותר אשר מתחבאת לה בתחתית השכבה הדביקה.

קודם כל, רק הנהג הוא זה שיחליט לכמה Psi הוא צריך להפחית אוויר בהתאם להכרתו את הרכב, הצמיגים, והנהיגה שלו עצמו. על הנהג להתחשב במשתנים של הסביבה כפי שהסברנו למעלה – טיב השטח, סוג הטיול, סוג הצמיגים ועוד.

● תמיד וודאו שיש לכם כובעים לשסתומים – בייחוד בטיולי החורף. ולמה? מספיקה חתיכה אחת קטנה של בוץ שתיגע בונטיל ותמצאו את עצמכם עם "פייק פנצ'ר". לא נעים.

● תמיד ודאו שיש לכם את הדרך למלא את האוויר חזרה לגלגל ביציאה מהשטח, בין אם זה קומפרסור או תחנת דלק אשר נמצאת בקרבת מקום.

● אם אין לכם אין למלא – שימו לב שעדיף לנסוע במהירות נמוכה (בהתאם ללחץ האוויר), לרוב זה גג 50 קמ"ש עד לתחנת הדלק הקרובה. נסיעה בלחץ אוויר נמוך תגרום לג'אנט לחרוך את הצמיג ובסוף לפיצוץ או קריעה של הצמיג.

● אין נכון או לא נכון ואין אמת אחת. תתייעצו עם חברכם לטיול לגבי כמות אוויר, תישאלו ותסתקרנו אבל בסופו של דבר הפחיתו אוויר לפי מה שמתאים לרכב שלכם. הימנעו מנזקים מיותרים!